כמו בחזרה גנרלית, ומבלי משים, הכינה אותנו הקורונה לפרוייקט "ההגנה על העסק" הנדרש בימים קשים אלו שוב, ויפה שעה אחת קודם.
המלחמה שנכפתה עלינו בפתאומיות מזכירה מאד את הקורונה שפרצה לחיינו בלי תאריך תפוגה ותוך יצירת כאוס בעולם הכלכלי ובעיקר אי ודאות.
בעת כתיבת שורות אלה, עדיין לא ברור מה יהיה הסיוע הממשלתי לעסקים ומי בכלל יהיה זכאי לו ובאיזה תנאים, אבל,
מה שברור זה שההכנסות נעצרו במכת ברזל אכזרית, לחלקנו ההכנסות נעצרו לחלוטין ולכולם באופן מהותי. ההכנסות נעצרו אך לא ההוצאות.
אז מה עושים?
הכנסות : כבר היום, בוחנים מחדש את בסיס ההכנסות ומנסים לייצר הכנסות מול הלקוחות (שגם להם קשה). אולי זה הזמן להסכים לשרות בדברים שחשבנו שכבר לא נעשה, אולי ניתן במקום לעצור רק להקטין את היקף השרות/האספקה והכל בהסכמה עם הלקוחות.
לא לשכוח: שרות/מוצר שלא ישולם בעדו מייצר כפל נזק ולכן נדרשת זהירות מיוחדת מול הלקוחות ולא לעבוד ב"טייס אוטומטי".
בטווח המיידי: עוצרים את ההוצאות, מה שלא חייבים לא קונים,
ספקים יקבלו הודעה על עיכוב בתשלום, ככל הניתן בהסכמה.
בוודאי שזה לא הזמן להשקעות חדשות.
זה לא הזמן לבונוסים והעובדים המגויסים בכל מקרה יפוצו מהביטוח הלאומי.
יש לדאוג לתזרים המזומנים, ההתנהלות תהיה אך ורק לפי תזרים המזומנים.
האם מסגרת האשראי פנויה?
זה הזמן לפנות לבנקאי להסדרת המסגרות, לפני שיתחיל הלחץ בחשבון שמפחיד את הבנקאי.
אם יש בעסק הלוואות זה הזמן להשתמש בהקלות שפרסם בנק ישראל ולבקש ולהקפיא עד לשלשה חודשים את הפירעון.
בטווח הבינוני: בהתאם לסיוע הממשלתי שיש למצות בהתאם לפרסומים, יהיה צורך לנקוט בצעדים יותר דרסטיים. אולי זה לא הזמן למשוך משכורות?
יש לזכור שההגנה על העסק הקטן כוללת שמירה על האמינות ועל המוניטין אשר יהיו אבני היסוד להתאוששות שתבוא אחרי המלחמה.
הכותב, רו"ח אלי סנדרוביץ MBA הינו מנהל אקדמי ומרצה בכיר בתחום הפיננסי במרכז הישראלי לניהול (המי"ל), מרצה במוסדות אקדמיים ויועץ פיננסי בכיר לעסקים. שימש בעברו כסמנכ"ל הכספים הראשי בתנובה ובעוד חברות.
